ברכה מרקוס

ברכה מרקוס

שלום לכולם.
שמי ברכה מרקוס ואני ורוני בעלי ההורים של שי. שי הוא בן 23 ואובחן בעבר כבעל תסמונת אספברגר. זו תסמונת על הרצף האוטיסטי עם תקשורת גבוהה ובעיה בהבנת קשרים חברתיים. לאחר סיום הפרק הצבאי של שי משולב בשרות לאומי, ניסינו למצוא מסגרת טיפולית המשלבת מגורים עם ליווי הדרכה לחיים עצמאיים.
הניסיון הראשון היה עם פרויקט אבני דרך בקריית שמונה שנכשל כישלון חרוץ. החיים בבית עם בחור מתבגר עם צרכים כמו של שי מאד מאתגרים בלשון המעטה ועל כן החיפוש אחר מסגרת מתאימה וקרובה יותר היו עבורנו בבחינת עזרה ראשונה (טיפול נמרץ) ואז רוני בעלי התארח בקבוצתכם והכיר את נילי. אני שוחחתי עם נילי מספר שיחות טלפון ותיארתי בפניה את המצב שבו שי נמצא, נילי ביקשה קצת זמן לאיתור המקום וחזרה אלינו עם הבשורה על הוסטל חדש שמוקם בכ"ס.
הערת סוגריים יש לומר שעל כל מקום חדש כזה יש קופצים רבים ומעבר להתאמה הקודם זוכה. עוד הערה חשובה היא שהגוף המחליט על ההתאמה למקום הוא מחלקת הרווחה של העיריה בה גר המועמד. נילי נכנסה לתמונה וסיפקה לנו את הכלים המדויקים, מה בדיוק לשאול את מנהלת הרווחה, איך לשאול אותה, בקיצור לגרום לאשת הרווחה העירונית למצב שהבית המוצע הוא הפתרון האידיאלי לשי וכך היה. אשת הרווחה תחקרה אותנו זמן רב, אך אנחנו היינו מוכנים עם כל התשובות הנכונות בהתאם להדרכה שקיבלנו מנילי וטיפול בכל ההתנגדויות שהיו לה.
ההדרכה הייתה כה טובה שאפילו ידענו מי הגורם המפקח על אשת הרווחה ומה תפקידה בנושא ומתי להזכיר את שמה במקרה שהדו שיח יעלה על שרטון. לשמחתנו וכמובן בזכות הידע העצום שיש לנילי בנושא אנחנו, התקבלנו ולא רק זה היינו הראשונים להתקבל בבית, כדי שתבינו את רמת הביקוש למגורים הללו, כיום הבית מלא ויש רשימת המתנה של למעלה מ20 מועמדים.
אנחנו מודים לנילי על היחס החם, רמת המקצועיות הגבוהה שהפגינה הפכה את הנטל הכבד של חיפוש מגורים (לבוגר בעל צרכים מיוחדים) למאמץ קל ומהיר וגם כמובן על הסבלנות אין קץ שיש.
נילי היא המגדלור בחושך ובסבך הבירוקרטי בו נמצאים ההורים של ילדי ומתבגרי הצרכים המיוחדים.