אסתי גיל

אסתי גיל

שלום לכולם

אז אני אמא של יהונתן, ילד מהחינוך המיוחד בן 22 היום.
בשם של נילי נתקלנו במקרה כשחיפשנו דיור מתאים לבן שלנו
מידע על מקומות מתאימים היה מאד מוגבל, אפילו במחלקת הרווחה בישוב שלנו –
המקום הראשון שבו היית מצפה לקבל אינפורמציה- לא כל כך ידעו לעזור.
הרגשנו די אבודים
יהונתן כבר היה בדיור חוץ ביתי, במסגרת התנדבות לצהל
ואנחנו חשבנו שכבר יש לנו ניסיון ואנחנו יודעים בדיוק מה לחפש עבורו
אבל כשהתחלנו לעשות טלפונים למקומות שנראו לנו רלוונטים, הלכנו לפגישות
שהתברר שהיו ממש לא רלוונטיות בזבזנו הרבה זמן ואנרגיה וכמעט אמרנו נואש.
ואז- מצאנו את נילי
כבר בשיחתנו הראשונה ו(בחיי שזו לא קלישאה…)הרגשנו שהגענו לחוף מבטחים,
נילי מפוצצת באינפורמציה (ואנרגיה) ידעה לתת את התשובות עוד לפני ששאלנו את
השאלות. והצליחה להאיר את עיננו בכל כך הרבה היבטים.
שכהורה לילד עם צרכים מיוחדים, אתה חושב שלקחת בחשבון את כל התרחישים.
ופתאום מתברר לנו שיש כל כך הרבה דברים שבכלל לא חשבנו עליהם.
זר לא יבין זאת כתבו כנראה על מקרים שכאלו,
נילי שבעצמה אמא לילד מיוחד פועלת מתוך המקום שלנו – אנחנו.
לתת מידע או ללוות משפחות כל בעל מקצוע טוב יכול לעשות
אבל גם 50 שנות ניסיון בתחום לא יכולים להסביר את הפחדים, הדאגות, השמחה,
הכאב, הרצון לשחרר, הרצון לגונן וכל מה שמרכיב את רכבת ההרים המטורפת הזו
שנקראת הורה לילד מיוחד
ואם תוסיף על כל זה את הרגישות, הניסיון, המקצוענות ואפס פשרות
תקבלו את נילי!